מקלט ציפור הדרור / אליס פיטרס

כשמשרתת קטנה וחסרת חשיבות בבית עשירים קמצנים חרדה למישהו, היא מרגישה בערך כך: דמותו תמיד בתוך ראשה ואבן גדולה של חרדה חמה וכבדה בתוך חזה. "חרדה לעצמך מועכת ומוחצת אותך מבחוץ, אבל חרדה למישהו אחר היא מפלצת, עכברוש זללן שמכרסם אותך מבפנים, אוכל את ליבך." מתברר שגם משרתות מזולזלות, יכולות לחוש תחושות חזקות, אפילו בימי הביניים, שלא לחינם דבק בהם התואר חשוכים.
ויש סיבה טובה לחרדה. הסיפור מתחיל במסיבת חתונה גדולה לכל האזרחים. הצורף העשיר והקמצן מזמין את אנשי הכפר לחגיגת נישואי בנו. כדי לבדר את ההמונים בזול, נקרא זמר-נגן-להטוטן, להקה של איש אחד, המפליא את קסמיו ושעשועיו. התקלה הראשונה מתרחשת כשאחד מכדוריו פוגע בכד וגורם לשבירתו. סבתו של החתן, עשירה וקמצנית כבנה, זורקת את הלהטוטן הצעיר מהבית עם מטבע אחד, כמעט חסר ערך – כתשלום.
זמן מה לאחר מכן, נכנס החתן לחדר אוצרותיו, מישהו מאחוריו מנחית מהלומה על ראשו – וכספו נלקח. לא קשה לנחש במי חושדים כולם. כדי לא לחבל באפשרו לקרוא ולהימתח כהוגן – לא יפורטו כל שאר מהלכי העלילה. ייאמר רק כי את אירועי אותו לילה ייצא לחקור האח קדפאל, נזיר שפוי ונמרץ, אשר אכן, יגלה הרים וגבעות.
החרדה לחייו של הלהטוטן תימשך, גם כשימצא מקלט במנזר וינסה להעסיק את עצמו בהחלמה ובתיקון כינורו השבור. גם הידיעה המעודדת שיש בעולם נפש אחת צעירה ותמה שאוהבת אותו, לא תקל על הלחץ